היכן לבנות את בית המקדש השלישי?

​

כשהתחלתי לכתוב את סיפורי השער השני, שנקרא "הבית השלישי", ידעתי שאני רוצה שאחד הסיפורים ייסוב סביב בית המקדש; השאלה הייתה היכן למקם את בית המקדש? לא רציתי להסתבך עם המסורת של בית המקדש, שלא הכרתי כלל, ובנוסף רציתי שיהיה מספיק מקום לקהל העצום שהתווסף לעם ישראל (ולגויים) מאז בית המקדש הראשון. הרעיון הראשון שעלה לי היה לשים את בית המקדש, הסנהדרין וארמון המלך בקריית הלאום, כך שארמון המלך יהיה במקום או ליד הכנסת; לפי תוכנית זו, בית המקדש יהיה בגן הוורדים והסנהדרין יהיה במקום בית המשפט העליון. חשבתי שבין בניין הכנסת לבניין בית המשפט העליון יש מספיק מקום לבית מקדש רחב ידיים. אבל אשתי שמעה את הרעיון ומיד העירה לי שבית המקדש חייב להיות בהר הבית, ובירור קצר העלה שאכן כך: מפאת קדושתו של ההר ובייחוד בגלל אבן השתייה (שנמצאת כיום מתחת לכיפת הסלע), בית המקדש חייב להיבנות שם.

הרעיון השני שלי היה לבדוק האם חזון יחזקאל לבית המקדש השלישי יכול לשמש אותי בסיפור. לא הייתי צריך לקרוא הרבה בשביל להבין שבית המקדש של יחזקאל הוא לא מעשי, בין היתר כי הוא מתפרש על שטח שגדול בהרבה מההר הנוכחי, כשהעיר ירושלים עצמה נמצאת במרחק גדול ממנו. זה לא התאים בכלל לסיפור שלי. הצעד הבא היה לבדוק את התוכניות של הגופים והאישים השונים שעוסקים בבניית בית המקדש השלישי. חשבתי שאם אני כבר חייב למקם את בית המקדש השלישי בהר הבית, אז יהיה נכון להתבסס ככל האפשר על עבודה שכבר נעשתה ע"י אחרים. ביקרתי במכון המקדש בעיר העתיקה, שוחחתי עם האנשים הנחמדים שם וחזרתי הביתה עם ערימה של ספרים על בית המקדש. שמתי ידי על ספרים, סרטונים, מפות וחוברות שעוסקים בבית המקדש השלישי מכל מקום אפשרי. ללא יוצא מהכלל, כל הגורמים העוסקים בכך בונים את בית המקדש השלישי כפי שמתואר במסכת מידות, כלומר כפי שנבנה בית המקדש השני בימי הורדוס. משום מה, לאף אחד לא מפריעה העובדה הברורה שאין שום דרך שבה המוני ישראל — שלא לדבר על הגויים — יכולים להצטופף בשטח כל כך קטן.

 

מדוע בית המקדש השלישי בסיפור "קורבן שבועות" פונה דרומה במקום מזרחה?

​

זיהיתי שתי בעיות מרכזיות עם בית המקדש השלישי:

הבעיה הראשונה היא שהר הבית עצמו הוא שטח קטן מאד שלא ניתן להרחיבו בלי לחרוג מחומות העיר העתיקה (מדרום) או מהכותל המערבי (ממערב). השטח מוגבל ממזרח הן ע"י חומת העיר העתיקה והן ע"י הירידה התלולה מאד אל ואדי קדרון. ניתן בהחלט להרחיב את הר הבית לכיוון צפון כי יש מקום רב בין אבן השתייה, עליו יושב קודש הקודשים, לבין החומה הצפונית של העיר העתיקה. אבל הטיית כל בית המקדש צפונה משנה סדרי עולם. פירוש הדבר שפתח ההיכל פונה אל כיוון שאין בו כלל שמש במהלך היום, דבר שכלל לא הגיוני, וכן שההיכל יהיה עם הגב לעיר דוד. זה גם אומר שיש לשנות את סדרי הכניסה כך שהכניסה תהיה מצפון (במקום דרך שערי חולדה בדרום). כל זה נראה לי לא נכון כלל.

הבעיה השנייה היא גודלו של השטח בין הכניסה להר הבית לבין פתחו של בית המקדש. שטח זה נקרא "עזרה" ושם בני ישראל היו צופים בעבר בעבודת הכהנים. לפי מסכת מידות, עזרת ישראל הייתה מלבן צר של 11 אמה על 135 אמה. אמה אחת היא שוות ערך לחצי מטר, בערך. כלומר כל המקום שהוקצה בבית המקדש השני לבני ישראל היה מלבן צר של 5.5 מטר על 70, השווה לשטח של 385 מ"ר. גודלה הממוצע של דירת 4 חדרים בישראל בשנים האחרונות הוא משהו כמו 110 מ"ר כך שמדובר בשטח של שלוש וחצי דירות שאמור לאכלס מיליוני איש. כך זה נראה בתרשים ישן של בית המקדש השני (עזרת ישראל מסומנת באמצע האיור, באדום):

​

​

​

​

​

​

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מכיון שבזמן הסיפור "קורבן שבועות", עם ישראל מונה כבר 16 מיליון איש וכיון שבית המקדש בסיפור הזה הוא בית מקדש שנועד גם לכלל הגויים – על פי נבואת ישעיהו – שאפתי להגדיל ככל הניתן את המקום שבו יהודים וגויים יכולים לשהות בו ולצפות בעבודת הכוהנים.  כדי לעשות זאת החלטתי לסובב את ההיכל לכיוון דרום כי זה הכיוון שבו היה המרחק הגדול ביותר בין אבן השתייה לבין חומת העיר העתיקה. ספציפית, המרחק מאבן השתייה, אותה כמובן לא ניתן להזיז, לבין החומות הוא זה:

​

• מאבן השתייה לכותל המערבי: בערך 100 מטר

• מאבן השתייה לחומה הדרומית (שערי חולדה): בערך 220 מטר

• מאבן השתייה לחומה המזרחית (שער הרחמים): בערך 185 מטר

 

בנוסף, כדי להגדיל עוד יותר את המקום, החלטתי שהמזבח ייבנה על אבן השתייה, מהשאיפשר לי להזיז את ההיכל עוד קצת צפונה. אין לזה אסמכתא הלכתית, למעט הקושי לזהות את האבן של כיפת הסלע עם אבן השתייה המקראית. בכל אופן, בדיקת המידות מראה שהשטח הגדול ביותר נתון מדרום לאבן השתייה, ואם פתח ההיכל פונה דרומה, לכיוון עיר דוד, יוצא מכך שהבאים משערי חולדה עולים אל הר הבית ישירות ורואים אותו בכל הדרו. זה נראה לי הגיוני מבחינה דתית וגם תיירותית, והסידור הזה איפשר לי להקיף את ההיכל בשני יציעים ולבנות עזרה גדולה מאד ובאותו הזמן להקצות את החלק הצפוני של העיר העתיקה לבתי הכהנים ולמבני ציבור. מבחינת גישה, מתוכננת כבר רכבת עד לכיכר הדוידקה, ומשם הליכה או רכבת קלה שמובילה אל הר הבית הוא עניין פשוט מאד והתשתית כבר קיימת. קניון המקדש, שנבנה על החומה הדרומית, מעל שערי חולדה, נראה לי תוספת הגיונית ומשעשעת שמתאימה לזמנים שלנו: קשה לי להאמין שמי שיבנה את בית המקדש השלישי (אם וכאשר) לא ינסה להפיק את מירב התועלת הכלכלית מהנס הזה.