מדוע וכיצד כתבתי
את הספר מדינה צפה
למה כתבתי את הספר
הספר מדינה צפה נכתב כמעין סיכום של המסע האישי שלי בפוליטיקה הישראלית, מסע שהתחיל בשמאל הישראלי וכלל תמיכה נלהבת ביצחק רבין ובהסכמי אוסלו. התפכחות כואבת מאשליות השמאל גרמה לי להצטרף, בתחילת שנות האלפיים, לתנועת "מנהיגות יהודית" בראשות משה פייגלין, שם נדהמתי לגלות שאין הבדל משמעותי בין השמאל הקיצוני לימין הקיצוני. מכאן הגעתי לתובנה נוספת: אין לנו בעיות פוליטיות אלא בעיות רגשיות, אישיות, שרובנו מתקשים לזהות, להבין ולפתור. גם בשמאל וגם בימין ראיתי אנשים שפועלים ללא לאות על מנת להגשים תסריטים משיחיים בלי לחשוב על ההשלכות ההרסניות האפשריות של תסריטים אלה. בספר מדינה צפה ניסיתי להציג באופן סיפורי חלק מההשלכות הללו, בצורתן הקיצונית ביותר, הן מהצד השמאלי הן מהצד הימני, בתקווה שזה יעזור לנו לפסוע צעד אחורה ולשקול מחדש את מחשבותינו ואת מעשינו.
תהליך כתיבת הספר
(זהירות, ספוילרים!)
הספר מדינה צפה נכתב לאיטו, לאורך תשע שנים, משנת 2015 ועד שנת 2024. הסיפור הראשון, בדרך לברלין, נכתב בשנת 2015, והמניע לכתיבתו היה שיחה שהייתה לי עם איש שמאל קיצוני שאמר לי בצורה גלויה ומפורשת, ברגע של כעס, שיש להשמיד את מדינת ישראל על כל יושביה היהודים. הוא לא היה מודאג כלל מהרעיון הזה מכיוון שהיה לו דרכון זר. תהיתי האם עלתה בדעתו האפשרות שהדרכון הזר שלו לא יעזור לו להיחלץ בזמן מהארץ, וכך נולד הסיפור בדרך לברלין. את הסיפור השני, מדינה צפה, כתבתי מייד לאחר מכן, בשנת 2016. עלתה אז בדמיוני תמונה של חילוץ אח"מים באמצע הלילה, תחת אש, כשהמדינה בוערת. שאלתי את עצמי: לאן מחלצים את האנשים האלה ולמה, ומה יכול לקרות להם בהמשך? התוצאה היא סיפור שמתאר את קיומו הבעייתי של העם היהודי בעולם אכזר. הסיפור השלישי, ביר צרכן, נכתב בשנת 2018. אחת מנקודות המוצא של הסיפור הייתה אמירתו של אבו מאזן שדוד המלך היה מוסלמי. אני לא זוכר איפה ומתי בדיוק קראתי את זה, אבל האמירה ההזויה הזו דבקה בי, וחשבתי שיהיה מעניין ללכת עם הטירוף הזה עד הסוף. התוצאה היא ביר צרכן, סיפור בסגנון אגדות אלף לילה ולילה. באותה שנה כתבתי גם את הסיפור האחרון של הספר, ריאיון עם מנכ"לית המדינה לרגל יום העצמאות 2048, שבו אני מציג מספר רעיונות, תובנות ואפילו תקוות בנוגע לחברה הישראלית, שעליהם חשבתי לאורך השנים. סיפור זה השתנה בחלוף הזמן עם השינויים שאני עברתי.
השער השני של הספר, "הבית השלישי", כולל ארבעה סיפורים ומבוסס על חוויות שעברתי בכוללים שונים ובתנועת מנהיגות יהודית שהקים משה פייגלין בתחילת שנות האלפיים. המפגשים והפעולות שבהם השתתפתי עוררו בי מחשבות רבות והולידו את הרעיונות הבסיסיים לסיפורים בשער זה. מכיוון שההווי והתרבות של החברה הדתית אינם מוכרים לי מהבית, ומכיוון שההתנסות שלי בכולל הייתה קצרה מאוד, הסיפורים של השער הזה דרשו ממני מחקר מקיף ומעמיק בסוגיות הלכתיות רבות ושונות. זה היה מאתגר ביותר והאריך מאוד את משך כתיבת הסיפורים. הסיפור הראשון בשער זה, נהפוך הוא, החל להיכתב בשנת 2019 אבל בשל מהלך החיים והצורך במחקר מעמיק, הופסקה הכתיבה למשך זמן רב ולכתיבתו חזרתי רק בשנת 2022. זהו סיפור מורכב ביותר שדרש ממני להבין כיצד עושים מהפכה באופן כללי וכיצד ניתן לעשות זאת במציאות הישראלית, שבה יש פיצול רב בתוך החברה הדתית והתנגדות חרדית לציונות. הסיפור השני בשער זה, צופיה, לא היה מתוכנן כלל ונולד כדרך להציג את המציאות שנוצרה לאחר המהפכה ואת אופן ההתמודדות עם האתגר המשמעותי ביותר שיעמוד בפני משטר תיאוקרטי מהפכני, כלומר אתגר החרם העולמי. בלי משים, הסיפור התגלגל למעין תעלומה ארכיאולוגית־הלכתית. נהניתי מאוד ללמוד על הארכיאולוגיה של הר הבית ועל הניסיונות ההיסטוריים הקודמים לאתר את ארון הברית. בסיפור כיווץ גלויות שאפתי להציג את ההיבטים העיקריים של החיים בחברה תיאוקרטית כגון יישום ההלכה כלשונה בעולם המודרני, ובייחוד את מערכת הענישה שלה, התמודדות עם הבעיות שמציבה היהדות הרבנית בפני משטר כזה, וההשפעה הצפויה של הקמת בית המקדש השלישי על אומות העולם ובמיוחד על הקהילה האוונגליסטית הגדולה. נדמה לי שהחלום על הקמת הבית השלישי עלול להפוך במהרה לסיוט.
כל הסיפורים בשער השני נכתבו ברציפות, בשנים 2024-2022. הסיפור הרביעי והאחרון בשער זה, קורבן שבועות, היה המאתגר ביותר עבורי: כמי שגדל בבית חילוני לגמרי, לא היה לי אפילו שמץ של מושג על אודות בית המקדש. גרוע מכך, בתחילת הכתיבה של הסיפור חשבתי שחזון יחזקאל יספק לי תשתית טובה לבית המקדש השלישי בסיפור שלי, אבל התברר לי שהחזון הזה אינו ריאלי כלל ואי אפשר ליישמו במציאות של ימינו. לפיכך נאלצתי להמציא בעצמי בית מקדש שלישי שמתאים לזמן הזה. השתדלתי להישאר נאמן לפונקציות המוכרות של בית המקדש, אבל הכנסתי שינויים רבים שאינם עולים בשום אופן בקנה אחד עם פרשנות הלכתית מקובלת של בית המקדש. לעומת זאת, התנהלותם של הכוהנים והלוויים כפי שהיא מתוארת בסיפור הזה אינה חסרת תקדים, לא ביהדות וגם לא בדתות אחרות.
למעבר לצפייה בסקיצת בית המקדש השלישי לחצו כאן.
כתיבת הספר הסתיימה בספטמבר 2024 ובכך הגיעה לסיומה תקופה משמעותית מאוד בחיי. אני שמח להציג בפניכם את היצירה רבת הפנים והמורכבת הזאת, בתקווה שתיהנו מקריאתה.